פסק-דין בתיק עפ"ג 17866-09-13

לפנינו ערעור על הכרעת הדין של בית המשפט השלום לתעבורה בחדרה (להלן: " בית משפט השלום"), אשר ניתנה ביום 28/06/12, על ידי כב' השופט משה גינות, בתיק ת"ד 1483-07, וכן ערעור על גזר הדין שניתן ביום 14/08/13.

המערער הובא לדין בבית משפט השלום בגין עבירה של גרימת מוות ברשלנות - עבירה לפי סעיף 304 לחוק העונשין, תשל"ז- 1977, ביחד עם סעיף 64 לפקודת התעבורה [נוסח חדש] תשכ"א- 1961.

בעובדות כתב האישום נטען כי ביום 16/10/06, נהג המערער ברכב מסחרי מסוג קאיה, על כביש 2, ונסע מצפון לדרום. עוד נטען כי מדובר בדרך בין עירונית, כביש דו מסלולי ומופרד על ידי מעקה בטון עם גדר רשת.

מכתב האישום עולה כי בהגיע המערער בסמוך למחלף "אולגה", נהג בנתיב השמאלי מבין שני הנתיבים ובאותה עת, נסע בנתיב הימני איתמר בן עודד כשהוא נוהג במונית.

עוד נטען, כי בהגיע המערער בסמוך לק"מ 57.900, סטה מהנתיב השמאלי אל הנתיב הימני, התנגש בעוצמה רבה במונית ופגע בה בחלק האחורי, (להלן - " ההתנגשות").

כתוצאה מההתנגשות נהדפה המונית קדימה וימינה ופגעה בהולכת רגל, טרקן רושנה ז"ל (להלן: " המנוחה").

המנוחה אישה צעירה בת 19, שעמדה במפרץ חנייה של תחנת אוטובוס. בהמשך להתנגשות, פגעה המונית בחומת לבנים בקצה שול הכביש והתהפכה על דופן שמאל.

כתוצאה מהתאונה, נגרמה למנוחה פגיעת ראש קשה ודימום תוך גולגולתי נרחב. בוצע טיפול במקום על ידי צוות מגן דוד אדום, היא הועברה לטיפול בבית החולים - שם נפטרה כתוצאה מהתאונה. 

בכתב האישום נטען עוד, כי רשלנותו של המערער נבעה מכך שסטה לנתיב הימני, פגע והדף את המונית שנסעה לפניו, לא הבחין במונית הנוסעת לפניו ופגע בה, בשום שלב הוא לא האט את מהירותו, לא בלם את רכבו בבלימת חירום, נהג ברכבו באי אכפתיות, בקלות דעת ובחוסר זהירות ולא כפי שנהג מן היישוב היה נוהג בנסיבות העניין.

המערער כפר בעובדות כתב האישום ובית משפט השלום שמע את ראיות הצדדים ובסופו של יום, הרשיעו בדין.

בית משפט השלום שמע את הטיעונים לעונש והחליט לגזור על הנאשם את העונשים הבאים:

6 חודשי מאסר בפועל אשר ירוצו בעבודות שירות, 6 חודשי מאסר על תנאי למשך שנתיים, 7 שנות פסילה בפועל בניכוי תקופת הפסילה המנהלית ושנה פסילת רישיון הנהיגה על תנאי למשך שנתיים.

כאמור, הערעור מופנה כנגד ההרשעה בדין - (הכרעת הדין שניתנה ביום 28/06/12) ולחילופין כנגד חומרת הדין - (גזר הדין שניתן ביום 14/08/13).

לטענת המערער, בית משפט השלום טעה בקביעתו כי אשמת המערער הוכחה בפניו מעל לכל ספק סביר.

המערער סבור כי בית משפט השלום טעה, בכך שקיבל את גרסת המאשימה באשר לאירוע התאונה ודחה את גרסת המערער.

לדעת המערער, בית משפט השלום שגה בכך שדחה את גרסת ההגנה לפיה המערער נסע בנתיב הימני ולא סטה מנתיב נסיעתו, וכי זו הייתה המונית ש"חתכה" - עברה מנתיב נסיעתה אל נתיב נסיעתו ועצרה במפתיע ובכך גרמה לתאונה הקטלנית.

המערער טוען כי בית משפט השלום טעה בכך שלא קיבל את חוות דעתו של המומחה מטעם ההגנה (מר דורון פת) וכן את טענותיו של המערער בדבר מחדלי החקירה המרובים אשר פגעו ביכולת המערער להוכיח את חפותו.

בא כוח המערער הפנה לפסק דין שניתן, בעפ"ת 28434-05-13, ברזל נ' מדינת ישראל, וביקש להקיש ממנו כי גם בעפ"ת ברזל היה מדובר באדם שהורשע בבית משפט השלום בגרימת תאונה קטלנית  שעניינה דריסת הולכת רגל במעבר חצייה ועליו הוגש ערעור לבית המשפט המחוזי בנצרת. 

לדעת בא כוח המערער, על המשיבה להוכיח אפוא, כי היה ניתן למנוע את הפגיעה במנוחה באופן פוזיטיבי וגם להראות הכיצד היה ניתן למנוע את התאונה. רק לאחר שתראה קיומה של אפשרות זו, יהיה ניתן לקבוע כי המערער חרג מתנאי ההתנהגות הדרושים וכי התגבשו בעניינו יסודות עבירת הרשלנות.